מכירות את ההתלבטות הזו אם להצטלם באופן שנראה "טבעי" וספונטני,
כאילו התמונה צולמה מבלי שהמצולמים שמו לב,
או להצטלם בעמידה עם מבט ישיר לעדשה,
כך שברור שמודעים לקיומה של המצלמה?
אז בצילומי משפחה אני בדרך כלל עושה "גם וגם".
גם תמונות מאורגנות שבהן כולם מסתכלים למצלמה,
וגם תמונות יותר ספונטניות,
וזה למה?
כי כשמישהי מזמינה צילומי משפחה מורחבת או גרעינית,
חשוב לה שתהיה מזכרת לעתיד.
שיראו את כולם בצורה טובה וברורה
אבל גם שיתפסו רגעים קטנים ויפים.
כשמצלמים קבוצה, עלולים לפספס הרבה בצילום ספונטני,
לכן אני מוודאה שיהיו גם את התמונות המאורגנות,
בהן העיניים של כולם פקוחות (כי תמיד תמיד יש מי שממצמץ).
את הצילומים הספונטניים אני גונבת בין לבין, בזמן ההתארגנות.
(ואם פספסתי רגע חשוב כמו שקרה לי בזמן שהנכדות של יעל שרו ורקדו לה,
כי הייתי עסוקה בלהכין את התאורה לצילום הקבוצתי, אז אני משחזרת.
אמנם פחות ספונטני, אבל נאמן למקור 😊 )
מזל טוב ליעל לוי שחגגה 83 – היה תענוג להיות חלק מיום הכיף
שארגנו לה בנות המשפחה.
