בצילומי פורטרט קורה פלא שבזכותו אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה וזה כל פעם מפתיע ומשמח אותי מחדש.
הרגע הזה שבו אנשים שאני מצלמת, כאלה שלא היתה לי איתם היכרות מוקדמת, מרגישים נח ונפתחים בפני. זה לא קורה מיד, אלא לאט לאט ככל שהצילומים מתקדמים. אני שואלת שאלות, מתעניינת בצורה הכי כנה שיש, בחייהם ובסיפור שלהם, לא כי צריך, אלא כי הם באמת מסקרנים אותי.
המעמד הופך בעיניהם לפחות ופחות מאיים, המצלמה נראית ם יותר ידידותית והם מרגישים יותר נח להיות הם עצמם מולי.
בתמונות - מרים, שנכנסה לי ללב, מתוך סשן צילומי פורטרט בהרי ירושלים
