ראיתי הרצאת TED שבה הדוגמנית קמרון ראסל
מדברת על האשליה שבצילומי פרסומת.
היא מדברת על הפער בין קמרון האמיתית לבין מה שעושים ממנה בצילומים.
היא רואה עצמה כחומר ביד היוצר: של אנשי הפרסום, האיפור והצילום,
ועוד רבים אחרים שהופכים אותה לדימוי בלתי מציאותי.
יש הרבה עוצמה בדימויים המזויפים האלה
והם משפיעים על איך שאנחנו תופסות את עצמנו
ועל איך שאנחנו שואפות להראות (רזות, חלקות, "צעירות לנצח"). זו כמובן הכללה ויש שונות רבה בינינו.
אני פוגשת נשים ונערות רבות
שלא מרגישות נח עם עצמן מול מצלמה וברור לי שהמקור לתחושת אי הנוחות הוא
התפישה של 'איך אמורים להראות בצילום'.
אם נודה על האמת - זה קצת מלחיץ
כי אנחנו לעולם לא נעמוד בסטנדרטים הקשוחים שהמדיה מציבה לנו.
אנחנו נוטות להחמיר עם עצמנו ולראות דברים קטנים,
שהם חלק מהחיצוניות שלנו וממה שעושה אותנו,
כפגמים וכדברים שראויים לתיקון או לכל הפחות להסתרה.
במהלך הצילומים אני שואפת לצלם אתכן בצורה הכי מחמיאה שאפשר ויחד עם זה
מלווה אותי המסר, שאנחנו ממש בסדר כמו שאנחנו.
התמונות מתוך צילומי תדמית שערכתי למיקי מנזורולה - פסיכולוגית ומרצה,
עבור האתר החדש שלה.
